אבו חמדה נ' כלל חברה לביטוח בע"מ

החלטה

שאלת החבות על פי חוק הפלת"ד))

1.בפניי תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף אשר נגרמו לתובעת, לטענתה, עקב תאונת דרכים מיום 12/12/07.

2.הנתבעת אינה מכחישה כי קיים כיסוי ביטוחי במועד הרלבנטי לתאונה, אך כופרת בנסיבות התרחשות התאונה, ואף מוסיפה וטוענת כי התובעת נפגעה עקב מעידה/החלקה לתעלת ניקוז פתוחה הסמוכה לבית משפחתה של התובעת בירכא, או לחלופין בנסיבות אחרות אשר אינן מהוות "תאונת דרכים" עפ"י חוק הפלת"ד.

3.לאור המחלוקת בין הצדדים הוריתי על פיצול הדיון, כך שתחילה תידון ותוכרע שאלת החבות על פי חוק הפלת"ד.

4.בתיק נשמעו ראיות הצדדים. מטעם התובעת העידה היא עצמה, נהגת הרכב, פאתן שלה (בת התובעת, להלן: "פאתן"), סאמי סלאמה, חתנה של התובעת (להלן: "סאמי"), והילדה נור שלה, בתה של פאתן ונכדתה של התובעת (להלן: "נור"). מטעם הנתבעת לא הובאו עדים כלשהם, אך הוגשו קלטת ותמליל. הוגשו סיכומים בכתב והתיק הובא בפני לצורך הכרעה בשאלת נסיבות התאונה והחבות על פי חוק הפלת"ד.

5.שתיים הן השאלות העומדות להכרעה:

א.מהן הנסיבות בהן נפגעה התובעת? שאלה זו הינה שאלה שבעובדה אשר תוכרע על סמך הראיות שהובאו בפני ביהמ"ש.

ב.האם נסיבות התאונה, היה ותוכח ע"י התובעת, עונות על הגדרת "תאונת דרכים", לפי חוק הפלת"ד? שאלה זו הינה שאלה שבחוק.

6.בתום שלב הראיות, טענה התובעת כי הוכח קיומה של תאונת דרכים כמשמעות מונח זה בחוק הפלת"ד, ואילו הנתבעת טוענת כי גרסת התובעת אינה מתיישבת עם יתר העדויות בתיק, העדויות שנמסרו במשטרת ישראל, ואף התיעוד הרפואי, ולסתירות אלה נפקות ממשית, היורדת לשורשו של עניין, ומחייבת את דחיית התביעה שבנדון.

7.יצוין כי בעקבות התאונה, נשוא תיק זה, הגישה המדינה בביהמ"ש לתעבורה בעכו כתב אישום נגד פאתן בעבירה של נהיגה ברשלנות וגרימת נזק (תד 1211/08). עפ"י הנאמר בפרק עובדות כתב האישום:

"הנאשמת נהגה ברשלנות בכך שעצרה את הרכב, אמה של הנאשמת ירדה מהרכב ועמדה לפני חזית הרכב ואז הנאשמת לחצה על דוושת הגז במקום על דוושת הברקס, נסעה קדימה ופגעה באמה".

ביהמ"ש המשפט לתעבורה הרשיע את פאתן בעבירות שיוחסו לה לאחר שפאתן הודתה בעובדות כתב האישום.

8.התובעת צירפה תיעוד רפואי, ובין היתר, תיעוד רפואי של חדר המיון מיום התאונה (12/12/07) שם צוין "תלונות החולה- לפני כחצי שעה רכב עלה על רגל ימין. כאב וחוסר יכולת לדרוך על הרגל. (ההדגשות אינן במקור ג'.נ).

9.עוד נוסיף כי הנתבעת צירפה העתק מדו"ח הבוחן המשטרתי רס"מ גדעון לוי מיום 23/12/07 אשר חקר את נסיבות האירוע בהתאם לממצאים מהשטח, והגיע למסקנות הבאות:

"א. נהגת רכב התחילה בנסיעה במורד הדרך כאשר אמה עומדת לפניה ובמקום לעצור לחצה לטענתה על הגז בטעות ופגעה באמה שנפגעה קשה. ב. הכביש והדרך לא הוו גורם לתאונה. ג. התאונה נמנעת". (ההדגשות אינן במקור ג'.נ).

10.אם נבחן את האמור בתצהירי עדות הראשית של התובעת וכל עדי התביעה מטעמה ונתמקד בשאלה כיצד נפגעה התובעת, נראה כי התובעת עצמה וכל אחד מעדי התביעה העידו בתצהיר עדותם הראשי (למעט הילדה נור שמסרה את עדותה הראשית בבית המשפט), כי התובעת נפגעה מאחור כתוצאה מדריסתה ע"י רכב שהיה נהוג בידי פאתן במהלך נסיעה קדימה. עדויות אלה לגבי אופן הגרימה של נזקי הגוף לתובעת לא נסתרו בביהמ"ש, כפי שיפורט להלן.

11.בסעיף 3 לכתב התביעה נטען באופן תמציתי כי ביום 12/12/07 או בסמוך לכך, ארעה לתובעת תאונת דרכים בכפר ירכא כאשר נדרסה ע"י רכב שהיה נהוג בידי בתה שלה פאתן.

12.בסעיף 4 לתצהיר עדותה הראשי פירטה התובעת את נסיבות התאונה עפ"י התיאור הבא:

"אני מצהירה כי משהגענו לבית של סאמי סלאמה אני ירדתי מהרכב והתחלתי בהליכה איטית, מר סלאמה שירד אז במדרגות ביקש מביתי פאתן להזיז את רכבה ואז פאתן עלתה לרכב והחלה בנסיעה לקדימה ואז בפתאומיות היא לחצה בטעות על דוושת הגז ואני בעודי הולכת לפני הרכב היא דרסה אותי". (ההדגשה אינה במקור ג'.נ).